פרק 2 הצעה ללידור

צילצול השעון העיר אותי. אוף, אני סחוטה!
השעה הייתה שבע וחצי. קמתי באיטיות.
"נטע!" שמעתי צעקות מלמטה.
סרקתי את שערי הבלונדיני, ציחצחתי שיניים, לבשתי מהר טי-שרט לבנה וג'ינס קצר -- כי לא מרשים לנו גופיות בתיכון.
לקחתי את התיק העמוּס וחיכיתי לעידן.
שלחתי לו אס-אמ-אס מהאייפוד שלי:
- אתה בא לאסוף אותי? השעה רבע לשמונה
אחרי שתי דקות נשלח אלי אס-אמ-אס:
- אני תכף אצלך
המתנתי עוד כמה דקות, ואז ראיתי אותו. הג'יפ שלו "החליק" במורד הכביש. הוא חייך אלי מהחלון.
נכנסתי פנימה וישבתי לידו.
עידן כמעט בן שבע-עשרה, גדול מימני בשישה חודשים. אז ההורים שלו מימנו לו שיעורי נהיגה. הוא כבר הוציא רישיון מליפני החופש הגדול - ורק אתמול הוא סיפר לי...
"מה קורה?" שאל ושם את השיר האהוב על שנינו. ככה הכרנו. הוא היה מדריך בצופים שחילק הזמנות לקראת החופש ה"חופש של צופים". אני שמעתי מוזיקה מהאייפוד שלי, וזה היה השיר שדרכו הכרנו - שיר של maroon
הרכב נעצר. ירדנו.
מיהרנו להיכנס.
הפרחתי לעברו נשיקה וישבתי ליד לידור.
"זה כבר זורם בניך לבין..."
"ש...לא פה"
ראיתי שהיא נירגשת ושיש לה משהו 'חשוב' לספר לי.
"את מספרת גם לשאר?"
"ברור" חייכה לידור.
שיעור גאוגרפיה התחיל, אז אנחנו הוצאנו ספרים ושקענו כל אחת בהירהוריה.
**
השיעור חלף מהר, ולאחריו גם שיעור מטמטיקה - שבמטמטיקה אני גרועה. מזל שעידן טוב במטמטיקה. הוא עוזר לי עם המישוואות - הריבועיות - האלה.
בהפסקה התכנסנו כולנו במקום הפרטי - מיתחת לעיץ האלון העתיק - המקום החביב על כולנו.
התפרסנו על השטח. לידור עמדה, וחייכה חיוך ענק.
"נו ספרי כבר לידור" התחננו. "אני במתח!" הוספתי.
ענת נעצה בה את 'עני הכלב' כמו שאנחנו קוראות לזה. העניים של ענת ממש ממש יפות, אבל גם יכולות להתכווץ בצורה חמודה כל כך, שאי אפשר לסרב לה.
"טוב טוב" נכנעה לידור.
"אז...אתן זוכרות את..." היא סימנה באצבעותיה את שמו של הבחור שהיא יוצאת איתו. היא תמיד מיתביישת לדבר עליו בפומבי.
"נו? מה איתו?" שאלנו במקהלה.
"הוא..הציע לי לבוא לישון אצלו...בעוד שבועיים..." אמרה לידור.
"מה?!" היינו בשוק. הפה של נעמה ממש צנח לריצפה. נעמה כבר שכבה עם מישהו, ונשבעה לעצמה שלא-תדבר-על-הבחור הזה יותר אף-פעם.
"את רצינית?" שאלה ענת.
לידור הינהנה והסמיקה.
"את רוצה לעשות את זה?" שאלתי. המומה.
"אני לא יודעת...בגלל זה רציתי להיתעייץ איתכן.." אמרה לידור.
ואז..