פרק 9 לירון מפתיעה |
|
"נעמה!" שאגתי.
חמישתנו הקפנו אותה כמו חומה.
"נעמיק..." בעני מיה הופיעו דמעות. קשה היה לנו לראות את נעמה - החזקה והעדינה, קורסת לריצפה.
תוך דקות הגיע האמבולנס שעדן הזמינה.
דמעות גלשו במורד אפי. הו, נעמה. מה קרה לך?
מישהו הניח יד על כתפי. הסתובבתי. ראיתי את...לא להאמין...לירון!?
"היא הייתה חברה טובה שלי" אמרה בדמעות.
בחיים לא ראיתי את לירון בוכה. אבל עכשיו היא בכתה. בלי בושה. היא קיללה את יובל, שציחקק, קללה ברוּסית ואף איימה עליו באגרוף.
לפתע אופיר הדליק את מערכת הסטריו.
"בואי לירון, נרקוד. הבאתי נרגילה"
אבל לירון הפתיעה אותי, ואותו.
היא נעמדה על השולחן ורקעה ברגל בעוצמה.
"אתם דפוּקים!?" צעקה "איך אתם יכולים לרקוד - שמישהי מהכיתה - שעזרה לכולנו" היא נעצה באופיר מבט חריף. "ואתם יודעים שאני צודקת. היא עזרה לכל אחד ואחד מיכם. לך - אופיר, היא עזרה להתכונן למיבחנים, ותמיד עודדה אותך. ושתינו יודעים את-זה. אתה - יובל, לך היא עזרה אחרי הפרידה מחברה שלך. אז איך אתם יכולים להמשיך לרקוד - כאילו הכל מעולה? אם נותרה לכם טיפת כבוד, אתם תבואו איתי לבית-חולים לבדוק שהכל אצלה פסדר!" אמרה, קפצה מהשולחן ושילבה את ידה בזרועי. "קדימה!"
הלכנו שישתנו בשתיקה החוצא.
לפתע זינק אחרינו מישהו. אט אט נאספה קבוצה שלמה שצעדה אחרינו.
הזמנו מוניות.
שישתנו ניכנסנו למונית אחת ונסענו לבית-חולים 'הדסה'...לבקר את נעמה.
"חתיכת נאום דפקת שם" אמרתי לה בחיוך. "זה היה מאוד אמיץ לסתור ככה את הדברים של מלך התיכון" הוסיפה עדן. "זה מוכיח שאת לא פריקית" אמרה מיה.
לירון נראתה מרוצה וחייכה אלינו.
*
כמעט התעלפתי.
הרופאה הנחמדה קיבלה אותנו. היא הושיבה אותנו על כורסאות רחבות. היא חייכה. אבל חיוך דק ועצוב.
"אוקי בנות, התברר שנעמה, חולה ב..."
את המילה הבאה לא שמעתי.
לא יכולתי לשמוע שנעמה חולה ב...בסרטן.
|
|
|
|
|
 | ווואייי .. תמשיכי.. תקשיבי אני ממש מכורה כבר!! |
|
|
|
|
 | התעלפויות לא כ"כ קשורות לסרטן...אבל לא משנה... סיפור מעלף מאמי :)) |
|
|
;){kind=link}