ברחתי מישם.
בכיתי בלי סוף. נעלתי את הדלת. לא האמנתי לעצמי שזה יכאב כל-כך.
היו לי כמה פרידות, וכמה חברים בחיי, אבל אף פעם לא האמנתי שזה כל כך יכאב. בדרך כלל אני הייתי ה'זורקת'.
נעמה התקשרה.
"הלו?" עניתי בקול מאנפף.
"מה קרה נטוש?" שאלה ושמעתי את הבהלה שבקולה.
רציתי לומר 'ראיתי אותם' אבל הדמעות חנקו אותי.
"אני בדרך" שמעתי אותה אומרת ומנתקת את הנייד.
תוך חמש דקות התייצבו ששת חברותי בחדרי. מבקשות לשמוע פרטים, מחבקות, מלטפות, אומרות מילים רכות...אבל כלום.
אחרי שעה נרגעתי.
שני הלכה להביא גלידה, ועדן הצטרפה אליה להביא לנו שתייה.
הזמנו כולנו סרט בדי-וי-די.
"אנחנו ישנות אצלך היום" חתמה לידור.
לאמא שלי אין בעיה עם חברותי בדרך כלל.
גם הפעם היא הסכימה.
רק אמא של מיה לא הסכימה, ומיה הלכה הביתה בשעה 11:53
אכלנו גלידה וצפינו בשלושה סרטים. א"כ הבנות הוציאו מהתיקים דיסקים שאנחנו אוהבות ושמו. רקדנו כמו חיות ואני הפסקתי להרגיש כאב מבפנים. כל כך שמחתי שיש לי חברות טובות כאלה.
ומחר שבת - אז אין לנו מה לדאוג.
בשתיים בלילה יצאנו לריצה. אני תמיד רצה כדי לשמור על הגיזרה. אז רצנו כולנו וחזרנו בשלוש, מיתנשפות ומזיעות.
רבנו על התורים במיקלחת. אני - יצאתי שלישית.
בסוף בארבע ליפנות בוקר, עדן סיפרה לנו סיפור, ואנחנו צנחנו למיטות כמו שקי תפוח אדמה. עדן טובה בלספר סיפורים. לפעמים אנחנו מכנות אותה בצחוק "הסופרת".
כשקמנו השעה הייתה שתיים עשרה חמישים ותשע. אחת.
אכלנו ארוחת צהריים במיסעדת ה"בורגר קינג" של אבא של שני, ונסענו לשופינג. אני קניתי כמה חולצות, שימלה חדשה, כמה אקססוריס ותכשיטים. כולנו יצאנו עם משהו. אפילו שני - שהיא לא משוגעת על קניות.
בשש אכלנו יוגורט מצופה בשקדים וסירופ שוקולד. יאמי.
בשבע נסענו לבריכה, ונשארנו שם עד תשע וחצי.
וכך, התמוטטתי על המיטה. שמחה.
מזל שיש לי חברות טובות כאלה.
ואז...
ברחתי מישם.
בכיתי בלי סוף. נעלתי את הדלת. לא האמנתי לעצמי שזה יכאב כל-כך.
היו לי כמה פרידות, וכמה חברים בחיי, אבל אף פעם לא האמנתי שזה כל כך יכאב. בדרך כלל אני הייתי ה'זורקת'.
נעמה התקשרה.
"הלו?" עניתי בקול מאנפף.
"מה קרה נטוש?" שאלה ושמעתי את הבהלה שבקולה.
רציתי לומר 'ראיתי אותם' אבל הדמעות חנקו אותי.
"אני בדרך" שמעתי אותה אומרת ומנתקת את הנייד.
תוך חמש דקות התייצבו ששת חברותי בחדרי. מבקשות לשמוע פרטים, מחבקות, מלטפות, אומרות מילים רכות...אבל כלום.
אחרי שעה נרגעתי.
שני הלכה להביא גלידה, ועדן הצטרפה אליה להביא לנו שתייה.
הזמנו כולנו סרט בדי-וי-די.
"אנחנו ישנות אצלך היום" חתמה לידור.
לאמא שלי אין בעיה עם חברותי בדרך כלל.
גם הפעם היא הסכימה.
רק אמא של מיה לא הסכימה, ומיה הלכה הביתה בשעה 11:53
אכלנו גלידה וצפינו בשלושה סרטים. א"כ הבנות הוציאו מהתיקים דיסקים שאנחנו אוהבות ושמו. רקדנו כמו חיות ואני הפסקתי להרגיש כאב מבפנים. כל כך שמחתי שיש לי חברות טובות כאלה.
ומחר שבת - אז אין לנו מה לדאוג.
בשתיים בלילה יצאנו לריצה. אני תמיד רצה כדי לשמור על הגיזרה. אז רצנו כולנו וחזרנו בשלוש, מיתנשפות ומזיעות.
רבנו על התורים במיקלחת. אני - יצאתי שלישית.
בסוף בארבע ליפנות בוקר, עדן סיפרה לנו סיפור, ואנחנו צנחנו למיטות כמו שקי תפוח אדמה. עדן טובה בלספר סיפורים. לפעמים אנחנו מכנות אותה בצחוק "הסופרת".
כשקמנו השעה הייתה שתיים עשרה חמישים ותשע. אחת.
אכלנו ארוחת צהריים במיסעדת ה"בורגר קינג" של אבא של שני, ונסענו לשופינג. אני קניתי כמה חולצות, שימלה חדשה, כמה אקססוריס ותכשיטים. כולנו יצאנו עם משהו. אפילו שני - שהיא לא משוגעת על קניות.
בשש אכלנו יוגורט מצופה בשקדים וסירופ שוקולד. יאמי.
בשבע נסענו לבריכה, ונשארנו שם עד תשע וחצי.
וכך, התמוטטתי על המיטה. שמחה.
מזל שיש לי חברות טובות כאלה.
ואז...
|